פוסט זה הוא החלק השלישי בסדרת "תום מסגביר", שפורסמה במקור בדף הפייסבוק שלי.

תוכן העניינים של הסדרה:

חלק א'

חלק ב'

חלק ג'

חלק ד'

הפוסט הפעם הוא לא ההסגברה שתכננתי לצערי. כרגיל (איך לא?), היתה כותרת בעיתונים בנושא מגדרי הדורשת תגובה. התגובה הפעם היא תגובה מאוחרת פצצות, אבל תגובה מאוחרת היא עדיין תגובה.

אפתח את הפוסט בשתי אזהרות: ראשית, הפוסט בין היתר מדבר על עבירות מין שונות. שנית, מדובר בפוסט מעט כבד ומלא בנתונים. מי שעלול למצוא תוכן כזה כפוגעני, המלצתי היא להפסיק לקרוא עכשיו. ו… יאללה נתחיל.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ממצאים ראשוניים מסקר בטחון אישי שאותו היא עשתה ב2014. הסקר סקר מדגם של 7,150 איש ואישה, שמייצגים את האוכלוסיה של ישראל מעל גיל 20, כ5.1 מיליון נפשות. הנבדקים נשאלו לגבי החשפותם לפשעים שונים ב12 חודשים האחרונים, על הדיווח של הפשעים האלו לרשויות, על מידת הבטחון שהם מרגישים ועוד שאלות נוספות.
בתקשורת וברחבי הפייסבוק נאמר שלפי הסקר, כ98% מעבירות ההטרדה המינית בישראל לא מדווחות למשטרה. על פניו נתון מדאיג ומבאס, אבל לטעמי בממצאים הראשוניים האלו יש כמה נתונים מעניינים יותר שעליהם העיתונים (ופעילי המגדר השונים) לא מדברים כמעט בכלל.

הדיווח על המחקר הזה והשיח סביבו בקבוצות המגדר השונות בפייסבוק ואצל פוליטיקאים כמו ח"כ מיכל רוזין לא הכי מדויק, בלשון המעטה. השיח הזה התעצם לאחרונה בעקבות המקרה של מאי פאטל ושל יואב אבן.

אוקיי, אז מה מצאו בסקר?

קודם כל, בסקר אכן הוערך שכ98% מההטרדות המיניות בישראל לא דווחו למשטרה וזה נתון מדאיג מאד. הוא מראה על חוסר האמון שיש לציבור במשטרה בנוגע לטיפול בעבירה הזו, שהינה עבירה חמורה למדי שדינה עד שלוש שנים מאסר.

בנוסף, לפי ממצאי הסקר, הוערך שכ0.2% מהאוכלוסיה (כ9,000 איש ואישה מהאוכלוסיה הכללית) נחשפה לעבירת מין בשנה האחרונה, כשעבירת מין מוגדרת כאונס, ניסיון לאונס, מעשה סדום, מעשה מגונה, תקיפה מינית וכדומה. למרות המדגם הגדול של הסקר, טווח הטעות של הנתון הזה עומד על 25%-40%. הדבר מרמז בחוזקה על כך שעבירות מין שכאלו אינן נפוצות במיוחד באוכלוסיה, בהשוואה לעבירות מסוגים אחרים.
כמו כן, בנתונים שהוצגו לא דובר על אחוז הדיווח בעבירה הזו ספציפית, כנראה משום שטווח הטעות כל כך גדול.

אני אישית מוצא את הנתון הזה מרתק ומעודד. הנתון מרתק כי הוא עומד בניגוד חריף לנתונים של "אחת מתוך ארבע" שמפמפמים לנו חדשות לבקרים. אמנם מדובר בנתונים *שנתיים*, אבל עדיין חישוב זריז מראה שלמדינה בסדר גודל של ישראל אין שום סיכוי להגיע לשיעור של אישה אחת מתוך ארבע. רק כ0.2% מהאוכלוסיה שלה נחשפת לעבירות מהסוג הזה כל שנה, *כולל גברים*. המספר שיוצא בפועל נמוך בהרבה. גם לא מדובר באונס בלבד, אלא בעבירות מין כגון תקיפה מינית וניסיון לאונס.
כך או כך, מאחר ואני לא אוהב את החישובים האלו שמונפצים מהתחת, אני לא הולך לעשות אותו. אני חושב שאת המספר האמיתי צריך לבדוק באמצעות מחקר, לא להסיק אותו בעקיפין מנתונים שלא אומרים עליו בפועל יותר מדי.

רגע רגע, אמרתי גם שהנתון מעודד. למה לעזאזל אני מוצא את הנתון הזה מעודד?

קודם כל, הנתון מראה שהעבירות האלו לא נפוצות כפי שחשבתי בעבר. מדגם כזה גדול המוצא שיעור כזה נמוך עם טווח טעות עצום מראה שכנראה העבירה נדירה יחסית לעבירות אחרות. בנוסף, הנתון מראה שהשיעור של העבירות האלו בישראל (כנראה) יורד בשנים האחרונות, בניגוד לטענה שהועלתה בפוסט של ח"כ רוזין. סקר משנת 2001 של הלמ"ס מצא נתון גבוה הרבה יותר, במיוחד כשמתחשבים בו ביחס לגידול באוכלוסיה. בסקר נמצא שכ14.6 אלף איש היו קורבן לעבירות מין, מתוך אוכלוסיה של 4.1 מיליון נפשות. לא צריך להיות גאון במתמטיקה כדי לראות שמדובר בדבר הזה, ההפוך מעליה, שנקרא… אהם… "ירידה". אגב, גם בסקר הזה טווח הטעות היה 25%-40%. גם בו המדגם היה קטן מדי מכדי לזהות בצורה מהימנה מה שיעור העבירות האלו באוכלוסיה בישראל.

על כל זה נוסיף את הנתון שכ6,000 עבירות שכאלו מדווחות למשטרה בשנה לפי דו"ח של משרד הפנים, ונגיע למסקנה המתבקשת שאנחנו בכלל במצב תותים. כלומר, זה נורא ואיום שיש כזו כמות של עבירות מין כל שנה ונורא שכנראה מדווח למשטרה מעט מהן, אבל זה הרבה פחות נורא מהנרטיב שמנסים להאכיל אותנו בו רוזין ודומיה.

על הנאמר לעיל אוסיף כמה הסתייגויות: צריך לזכור שעם טווח טעות כזה גדול, יכול להיות מצב שבו הסקר מ2000 הפריז מאד בשיעור העבירות והסקר הנוכחי המעיט בהן. הסיכוי לזה לא גבוה, אבל זה משהו שצריך לקח בחשבון. כמו כן, חשוב לציין שסקרים מהסוג הזה בעייתיים. צריך לזכור שאנשים לא ששים לדווח בסקרים על פשעים ועל עבירות מין במיוחד. יש סיכוי סביר שהממצאים ה"מעודדים" לא מדויקים ולא רק בגלל גודל המדגם ביחס לתפוצת העבירה. לכן חשוב מאד לקחת את הנתונים האלו עם חופן מלח נאה.

מה עוד היה בסקר?

בסקר יש נתונים מעניינים נוספים. כאמור, נמצא בו ש1.8% (95 אלף) מהאוכלוסיה חוותה הטרדה מינית וש0.2% (9 אלף) היתה קורבן לעבירות מין. אבל גם נמצא ש3.3% (168 אלף) היו קורבן לאלימות ו5.1% (261 אלף) היו קורבן לגניבה שאינה גניבה מהבית או גניבת רכב. במחקר גם נמצא שרק 56% מקורבנות האלימות ו60% מקורבנות הגניבה דיווחו על הפשע למשטרה.

עכשיו בואו ניקח נשימה עמוקה וננסה להבין מה זה אומר כל האחוזים והמספרים האלו. במספרים אבסולוטיים, זה אומר שלא דווחו למשטרה 74 אלף עבירות אלימות ו104 אלף (!) עבירות של גניבה. לעומתן כ93 אלף עבירות של הטרדה מינית לא דווחו.

זה גם אומר שאם יש לנו מכת מדינה של הטרדות מיניות (95 אלף), אז אלימות (168 אלף) וגניבה (261 אלף) הן לא פחות ממכות מצריים. ואם בעבירות מין שאינן הטרדות מיניות עסקינן (9 אלף), אז עבירות אלימות כלפי גוף או רכוש נפוצות משמעותית הרבה *הרבה* יותר.

לרוע המזל, לא מדובר בסקר המלא של הלמ"ס, אלא רק בממצאים ראשוניים שלו. במסמך ששוחרר באתר של הלמ"ס אין פירוט על כמה דברים חשובים: לא מפורט במסמך על אחוז הדיווח בנושא של עבירות מין. גם השאלות הספציפיות שבחנו את שיעור העבירות האלו לא מפורטות (למרות שבשאר העבירות הן כן מפורטות). כמו כן, לא מפורט במסמך מספיק על איך נאסף המדגם, על השיטה הסטטיסטית שבה השתמשו כדי לנתח את התוצאות ועוד נתונים קריטיים נוספים. כשיפורסם הסקר המלא אערוך את הפוסט בהתאם.

לסיכום, אני הולך להגיד משהו לא ממש פופולרי, אבל מישהו חייב להגיד את זה. לפי הנתונים, לא בטוח בכלל שיש מגיפה של פשעי מין בישראל כפי שכל מיני מיכל רוזינים למיניהם טוענים. לא של הטרדות ולא של פשעים חמורים יותר. מה שכן יש זה תת דיווח איום בנושא הזה, במיוחד בנוגע להטרדה מינית, שכאמור, רק כ2% מהעבירות האלו מדווחות.
עדיין, בכל הנוגע לעבירות ההטרדה המינית החברה הישראלית אלימה הרבה יותר כלפי רכוש ואלימה הרבה יותר כלפי גוף האדם. העובדה שעבירות המין פחות מדווחות למשטרה היא כאובה ומצערת, אבל נתוני הסקר לא מצביעים על מגיפה של העבירות האלו. מוטב יהיה לו הגברים והנשים האמונים על טיפול בבעיות האלו יתמקדו בבעיות אמיתיות, כגון תת הדיווח בעבירות מין, ולא בבעיות מומצאות כמו 'מגיפה' מדומה שלהן.