יש לי בעיה די גדולה. זו אולי הבעיה הכי חנונית שהיתה למישהו מאז ומעולם. היא כל כך חנונית, שסטיב ארקל מגניב בטירוף לעומתה. הוקינג צוחק עליה. היא עוקפת את שלדון קופר בשלושה סיבובים ואת דקסטר בחמישה (הילד המדען, לא הרוצח הסדרתי). הבעיה התחילה לצוץ כשעשיתי תחקיר בנוגע לקשר בין משחקי וידאו אלימים ואלימות. מהתחקיר הבנתי בעיקר שכלל הספרות המדעית שהצלחתי למצוא בנושא… לא עונה בכלל על השאלה.

הספרות המדעית בנושא ענפה ומלאה במאות המחקרים שבדקו את הקשר בין אלימות וצריכה של משחקי וידאו אלימים. איך בדקו את זה? בגדול זה העיקרון: האפקט הנבדק הוא מדד תוקפנות כלשהו, שמוגדר כנכונות לחשוף אדם אחר לכאב ו/או מועקה. ברובם המוחץ של המחקרים לוקחים שתי קבוצות, חושפים אחת למשחקי וידאו אלימים ואת השניה למשחקי וידאו לא אלימים. לאחר מכן בודקים את נכונות הנבדקים להשמיע למישהו רעש לא נעים, בדציבלים שאינם עושים נזק, לתת לו שוקים חשמליים, לפזר לכיוונו ריח לא נעים וכדומה. ככל שהנבדק נוטה יותר לגרום מועקה לצד השני, הוא נחשב ליותר אלים.

על הרעיון הכללי הזה יש כל מיני וריאציות. חלק מהמחקרים בדקו את ההשפעה של משחקי מחשב אלימים לטווח קצר, מיד לאחר 15-30 דקות של משחק. אחרים בדקו את ההשפעה לטווח ארוך, באמצעות מעקב אחרי קבוצות ילדים, מעקב אחרי צריכת משחקי הוידאו שלהם ומדידת התוקפנות שלהם בעזרת המדד המדובר או שאלון. לשיטת התומכים בקשר בין אלימות למשחקי וידאו, מדד כזה מהווה הוא אומדן טוב של אלימות בפועל. הנחת העבודה היא שאפשר ממנו להסיק דבר מה על אלימות ופשיעה בפועל, בעולם האמיתי.

צלילת ספרות

כאן אנחנו נתקלים בתחילת הבעיה החנונית-למוות שלי. לצערי, הקשר מעולם לא נבדק ישירות. כשרוצים לבדוק האם יש קשר בין דבר מסוים לפשיעה, עושים את הלא יאמן. בודקים האם יש קשר בינו לפשיעה. מטורף נכון? בהחלט לא בודקים האם יש קשר בין הדבר המסוים לבין משהו שעלול-אולי-לרמוז-על-משהו-שבעקיפין-יכול-להיות-בעל-קשר-רופף לפשיעה. זו אפילו לא דרך עקומה לבדוק את הנושא הרצוי. זה פשוט לא דרך לבדוק אותו.

אנסה להבהיר את הנקודה באמצעות דוגמא. בנוגע לפשע אלים, יש כמה גורמי סיכון ידועים. למשל, שוב ושוב מחקרים מוצאים שעוני ומצב סוציואקונומי קשורים בקשר חזק לפשיעה. כדי לגלות זאת, לא הרעיבו אדם במעבדה ואז בדקו האם הוא מוכן להשמיע למישהו אחר רעש לא נעים. אני בספק אם איזשהו חוקר העלה בדעתו שזאת בדיקה טובה של הנושא. קרימינולוגים עשו את הדבר ההגיוני, הנכון והרלוונטי: בדקו ישירות את הקשר באמצעות מחקרי תצפית והדגימו שיש קשר. וכמובן, אם אתם בני אדם, אתם יודעים שאתם מסוגלים להיות קקי לאנשים אחרים כשאתם רעבים, אבל לבדה, זאת לא סיבה לבסס על זה מדיניות. דרושים מחקרים שבודקים מה קורה בשטח.

אני לא רואה מניעה טכנית לעשות מחקרים שבודקים את הקשר בין משחקי וידאו אלימים ופשע ישירות. כבר אספנו נתונים בתחומים קשים יותר למחקר מאשר התחום הזה ובתחומים משיקים נעשו מחקרים כאלו. היעדר המחקרים האלו צורם כמו חריקת ציפורניים על לוח גיר.

בספרות עצמה יש דעות חלוקות (וכתוצאה מכך, מאמרים עם כותרות משעשעות). כלל הסקירות סוקרות מחקרים שמודדים אלימות לפי מדד התוקפנות המדובר. סקירתם של אנדרסון ואחרים, מצאה קשר חלש בין הגורמים הנבדקים. סקירתו של פרגוסון מצאה קשר חלש גם כן. הסקירות הללו סקרו בעיקר מחקרים שבדקו את העניין במתבגרים ולכן פרגוסון ערך סקירה נוספת, שבדקה את הקשר לפי מחקרים שנערכו בילדים בלבד. הסקירה מצאה קשר חלש מאד עד לא קיים. לפי הבנתי, ישנה דעת רוב שלפיה הסקירות מראות בצורה מספקת שיש קשר חלש אך מובהק בין הגורמים. ישנה גם דעת מיעוט שלפיה הקשר לא בוסס. סקירת אנדרסון מציגה את דעת הרוב, בעוד שסקירת פרגוסון מציגה את דעת המיעוט.

ככל הידוע לי ניסו מספר מועט מאד של פעמים לבדוק את הקשר ישירות. המחקרים האלו בדקו למשל האם יש קשר בין מכירות של משחקי וידאו אלימים בקרב אוכלוסיה לבין שיעורי פשע בקרב אותה אוכלוסיה. הם מצאו שככל שמכירות משחקי הוידאו עלו, כך הפשיעה באוכלוסיה ירדה. עם זאת, אלו מחקרים כל כך בעייתיים שאי אפשר להסיק מהם שום מסקנה. כלום. נאדה.

כאן לא נגמרת הבעיה שלי. ארגון רופאי הילדים האמריקאי (ה-AAP) חושב שהספרות המחקרית הקיימת מספיקה כדי לקבוע שמשחקי וידאו אלימים גורמים לאלימות. זה ארגון שהוא תותח ממש בתחומים רבים ומפרסם את כתב העת לרפואת ילדים הנחשב בעולם, Pediatrics. לצערי, ה-AAP סוקר את הנושא תוך כדי התעלמות מסקירות שלא תומכות בעמדה שלו. הוא פשוט לא מזכיר אותן, כאילו הן לא קיימות. על כל סקירה שה-AAP מצטט, הוא שוכח להזכיר אחרת. במילים אחרות, הוא עושה צ'רי פיקינג קלאסי. גם אם נניח שהספרות הזו תומכת במסקנה של ה-AAP בשורה התחתונה, הוא עושה עבודה גרועה מאד בלהראות זאת. לבסוף, הארגון לא מסביר בשום מקום איך הוא מסיק את המסקנות שהוא הסיק מהספרות שיש לנו. איך אפשר להסיק מסקנות כלשהן מספרות שכמעט בלי יוצא מן הכלל, פשוט לא בודקת את הנושא? איך מסיקים אלימות ממדד שלא ממש מודד אלימות? הדבר לכל הפחות דורש הסבר, שאיננו קיים.

החלק הכי חמור בבעיה החנונית שלי הוא שכמעט אף אחד לא מדבר על זה. יש דעת מיעוט של חוקרים שטוענים שהספרות לא מספיקה כדי לקבוע את הקביעה של הAAP ודומיו, אבל הם עושים את זה גרוע. בגדול, הם לא ממש טוענים את מה שאני טוען. במקרה הרע הם מוצאים כשלים בסקירות שמצאו קשר בין משחקי וידאו אלימים לתוקפנות. במקרה הפחות רע מפרסמים בעצמם סקירות שלא מוצאות קשר. במקרה הטוב הם טוענים את מה שאני טוען כדרך אגב באחת מהסקירות האלו. זה לא צריך להיות בדרך אגב. זה הפיל בחדר. מה פיל? זה לוויתן. הוא הלכה למעשה שובר את הקירות ואת כל הנוכחים בהתפרעות שלו אבל איכשהו הם מצליחים להתעלם ממנו.

הנושא שבפועל נחקר בספרות המדעית המדוברת פשוט לא רלוונטי למקבלי ההחלטות. לא מעניין אותם שאדם רעב נוטה לגרום לאדם אחר לשמוע רעש חזק יותר. אכפת להם אם יש קשר בין שני דברים שקיימים במציאות – עוני ופשע אלים, עישון וסרטן הריאה, סחר חופשי וצמיחה. ככל הידוע לי, הסקת המסקנות הקלוקלת הזו לא נהוגה בשום תחום אחר של קרימינולוגיה או כלכלה ובטח שלא בתחום של בריאות הציבור. אם מישהו בקהילה המדעית אפילו יעז להציע מחקר מהסוג הזה בתחומים האלו ויתיימר להסיק ממנו מסקנות כאלו הוא יזכה ללעג וקלס, בצדק רב.

אני לא אפידמיולוג ולא רופא, לא פסיכולוג חוקר, או קרימינולוג. אבל עדיין, כל הסיפור נשמע לי ממש עקום. אני לא מצליח להבין איך אפשר להסיק מהמחקרים האלו מסקנות חזקות כל כך, או מסקנות כלשהן נקודה. הם פשוט לא מתאימים לכך. מעולם בכל ה"קריירה" שלי כאדם שמתעניין בבריאות הציבור לא נתקלתי בדבר כזה. שוב, הבעיה היא לא שהספרות המחקרית בנוגע לפשיעה אלימה ומשחקי וידאו גרועה. זו בעיה, אבל זו לא הבעיה. הלוואי וזו היתה הבעיה. המסקנות שנובעות מהספרות המחקרית בתחום הן שכנראה יש קשר חלש בין צריכת משחקי וידאו אלימים לבין איזשהו מדד שלא-בדיוק-ברור-מה-הוא-מודד, אבל כנראה לא מודד אלימות.

אולי אני מפספס משהו ענק. אם תבחינו בו, אנא ספרו לי בתגובות. אני לא חושב שהאפשרות שטעיתי סבירה ולדעתי נימקתי היטב מדוע.

סוף דבר

קראתי בנושא הספציפי הזה כ8 סקירות סיסטמתיות שבדקו את הקשר המדובר. ארבע העיקריות מתוכן נכללו כאן בפוסט בצורה כזו או אחרת. הקוראים יותר ממוזמנים לבקש ממני הרחבות בנושא, או מראה מקום לסקירות הנוספות. חלק גדול מהמורכבות שמופיעה בספרות לא הגיעה לפוסט מטעמי קיצור, פשטות ורלוונטיות.

לסיום סיומת, בואו נסכם את הבעיה המגה-סופר-אובר-חנונית שלי:

א', ספרות מחקרית של יותר מ25 שנה לא עונה על השאלה שהיא אמורה לענות עליה.

ב', הAAP פישל בענק בהסקת מסקנותיו מספרות זו, ארגון שהוא פגז בכל דבר אחר שהוא עושה ושאני סומך עליו ועל המלצותיו.

ג', יש מצב שמי ששם לב לזה הוא פישר קטן בלי שום השכלה מדעית פורמלית, דהיינו, סחבק.

אני לא מצליח להחליט איזה חלק משלושת חלקי הבעיה אני שונא יותר. סיימתי את התחקיר המקדים לפוסט והגעתי למסקנות שפירטתי לפני יותר משנה. בגלל שממש ממש לא אהבתי אותן, דחיתי את כתיבת הפוסט ותירצתי את זה ב"אני צריך לבדוק יותר לעומק". אז שוב צללתי לספרות המחקרית, מסקנותי חוזקו, התבאסתי עוד יותר ועזבתי את הנושא. ככה חוזר חלילה מספר פעמים לאורך השנה האחרונה. בסופו של דבר, נהייתי מספיק בטוח במסקנות שלי כדי לכתוב עליהן. תכל'ס גם הרצון שלי ללייקים בפייסבוק ניצח והחלטתי כן לכתוב את הפוסט, למרות שאני סולד מאד מהמסקנה שלו.

מקווה שנהנתם.

הפוסט פורסם במקור בדף הפייסבוק שלי.